אם יש יום שאני אזכור אותו כל חיי זה היום הזה, מהיום הזה לקחתי הרבה תובנות שקשורות לטיולי טורינג, לאחר מספר ימי רכיבה עם מרקו ולואנה אנו נפרדים בתחילת היום, הם ממשיכים דרך הכביש,  החלטנו שאנחנו , אורנה ואני נמשיך דרך שביל ג'יפים.

לפני הטיול, בבית, תיכננתי  את הטיול, עברתי על צילומי לווין של גוגל , ראיתי את הדרך הלבנה של הגיפים בצורה ברורה, במקום מסויים ראיתי שהדרך הטובה נגמרת ויש המשך על דרך לא ברורה. חיפשתי אם מישהו רכב שם ופירסם את הדרך, מצאתי באחד האתרים מישהו שסימן את הדרך לרכיבה, הייתי שמח. 

חזרה לשטח, אנו רוכבים על דרך הגיפים, דרך יפה מאד, מגיעים למקטע האחרון של דרך הגיפים הטובה, שתי עליות מטורפות, לא ניתן לרכב, מושכים את האופניים בידיים. אנשים עוברים על פנינו ושואלים להיכן אנו רוכבים, אנו מבסוטים שיש מטיילים שבאים מהכיוון שאנו רוכבים אליו, מגיעים לסוף הדרך הטובה ושמחים לראות שאכן ישנה דרך ישנה לא מטופלת , אבל קיימת. ממשיכים על הדרך כמה מאות מטרים,שיטפון שטף חלק מהדרך, על מנת להמשיך אנו צריכים לרדת בדרדרת מטורפת 30 מטר גובה כמעט אנכי או לחזור חזרה לכביש. אנו רואים את המשך הדרך אחרי המכשול ומחליטים להמשיך. את האופניים אנו מורידים שאחד תופס את האופניים מאחור ואחד מקדימה, את העליה אנו פורקים תיקים ומעלים בסבבים את הציוד והאופניים, אנו שמחים שעברנו את המיכשול הזה.   

ממשיכים על הדרך, רואים סימן של אופנוע שנסע שם, לא ברור לנו איך עבר את הדרך במקום שהדרך נשטפה, רואים מרחוק את הבית על חוף הים שממנו יש דרך טובה, שמחים. ממשיכים על הדרך, לאט לאט הדרך נעלמת לנו כאילו נמחקה כליל. חזרה לא בא בחשבון אחרי מה שעברנו, קדימה אין דרך יש רק סימני אופנוע שנסע שם בצורה מטורפת. אנחנו נמצאים בסיטואציה לא נעימה. מי שמכיר אותי טוב יודע שאין לי מה שעוצר אותי, מחליט להמשיך הלאה עם כל הקושי של ההחלטה, אורנה במצב של ייאוש. אנו ממשיכים במדרונות עם דרדרות חזקות, האפשרות היחידה ששנינו או נדחוף את האופניים בעליה , נבלום אותם שנינו בירידה. אורנה נמצאת במצב של אפיסת כוחות. אנו נעים באיטיות ובזהירות עם הרבה מנוחות, לאחר מספר שעות אנו מגיעים לבית שראינו מרחוק. 

נחים קצת ליד הבית ומתחילים לרכב, יש לנו מעט מים, לא מספיק להמשך רכיבה ואין לנו היכן למלא מים, ממשיכים לרכב, הדרך בעליה יחסית מתונה אבל אחרי מה שעברנו ובלי מים מכניס אותנו למצוקה. מצליחם להגיע לכפר קטן, שם אנו דופקים על דלת של אחד הבתים ומבקשים מים, בעל הבית מביא לנו מים והבעיה נפתרת, אורנה עדיין בתשישות ובקושי רוכבת. מגיעים לירידה ארוכה שלוקחת אותנו לתחנת דלק עם חנות . אני שואל את אורנה אם היא רוצה שאקנה לה שתיה וארטיק, התגובה שלה היתה "תעזוב אותי עכשיו, אל תדבר איתי עכשיו , תן לי להירגע, זה היה יותר מדי בשבילי" והלכה לשבת בצד. לאחר מספר דקות היא נירגעה והתאוששה, נחנו עוד מספר דקות , יצאנו מהמצב והמשכנו לרכב עד שמצאנו מקום לינה ליד הים.